ראייה לילית: למה חלק רואים מצוין בלילה ואחרים מסתנוורים בקלות

השמש שוקעת, העולם טובל בחשכה, ולפתע אנחנו נחלקים לשני סוגי בני אדם: אלו שמרגישים בבית בחושך, מנווטים בקלות כאילו היום עוד לא נגמר, ואלו שמתכווצים מכל אור פנס, נאבקים בכל צל, וחולמים על זריחה מהירה. האם זו סתם תחושה סובייקטיבית, או שישנם גורמים אמיתיים ומוכחים מדעית שמסבירים את הפער העצום הזה? בואו נצלול לעומק הפיזיולוגיה של העין האנושית ונבין מדוע חלק רושמים ניצחון על הלילה, בעוד אחרים חווים קרב יום-יומי מול כל מקור אור.

הבנת המנגנון: איך העין שלנו "רואה" בחושך?

העין שלנו היא מצלמה מתוחכמת במיוחד, עם חיישנים אופטיים המותאמים לתנאי תאורה שונים. ביום, כשהאור חזק, אנחנו מסתמכים בעיקר על מיליוני קולטני אור הנקראים "מדוכים". המדוכים אחראים על ראיית צבעים וחדות ראייה גבוהה. בלילה הסיפור שונה לחלוטין: המדוכים נכנסים למצב "תרדמה", ואת הבמה תופסים כ-120 מיליון קולטני אור אחרים, הנקראים "קנים".

תפקיד הקולטנים: מדוכים וקנים

• קנים (Rods): ממוקמים בעיקר בפריפריה של הרשתית. הם רגישים במיוחד לאור חלש, אך אינם מבחינים בצבעים. הם מעניקים לנו ראיית לילה בשחור-לבן, עם רגישות תנועה מצוינת. זו הסיבה שאנחנו מבחינים טוב יותר בתנועה בחושך מאשר בפרטים עדינים.
• מדוכים (Cones): מרוכזים במרכז הרשתית (ה"מקולה"), ומספקים ראייה חדה וצבעונית בתנאי אור יום. בחושך, הם כמעט ואינם פעילים.

המעבר מראיית יום לראיית לילה נקרא "הסתגלות לחושך", תהליך שיכול להימשך בין 20 ל-30 דקות. במהלכו, מולקולות הרודופסין בקנים מתחדשות, מה שמגביר את רגישות העין לאור נמוך פי אלפים.

למה יש הבדלים משמעותיים בראיית לילה?

הפערים בין אנשים בראיית לילה ובסנוור מכל פנס אינם מקריים. הם נובעים משילוב של גורמים פיזיולוגיים, גנטיים, אופטיים וסביבתיים.

גורמים פיזיולוגיים ואופטיים

• גודל אישון: בחושך, האישון מתרחב כדי לאסוף כמה שיותר אור. אצל אנשים עם אישונים גדולים יותר, נכנס יותר אור לרשתית, אך יחד איתו עלול להיכנס גם יותר "רעש אופטי" (אברציות), מה שעלול להגביר את הסנוור. מחקרים מצביעים על כך שקוטר אישון ממוצע יכול לנוע בין 2 ל-8 מילימטרים, עם הבדלים משמעותיים המשפיעים על חווית הראייה בלילה.
• מצב העדשה: העדשה בתוך העין צריכה להיות צלולה לחלוטין. עכירות קלה, כמו זו המופיעה בתחילתו של קטרקט (ירוד), גורמת לפיזור אור מוגבר בתוך העין. פיזור זה הוא הגורם המרכזי לסנוור קשה מפנסים ומאורות רחוב, מפחית חדות ראייה ומקשה על נהיגה לילית.
• ליקוי תשבורת (רפרקציה): קוצר ראייה (מיופיה), רוחק ראייה (היפרמטרופיה) ואסטיגמטיזם (צילינדר) לא מתוקנים או מתוקנים חלקית, עלולים להחמיר משמעותית את הראייה בלילה. גם ליקוי קטן שאינו מפריע ביום, יכול להפוך למשמעותי בחושך בשל התרחבות האישון.
• אברציות מסדר גבוה: אלו עיוותים אופטיים שאינם ניתנים לתיקון באמצעות משקפיים או עדשות מגע רגילות. ככל שהאישון גדול יותר, כך גדלה השפעתן של האברציות הללו, והן יכולות לגרום להילות, כוכבים וטשטוש סביב מקורות אור בלילה.

השפעת גיל ופגמים מבניים

הגיל משחק תפקיד חשוב: עם השנים, העדשה מתעבה ומצהיבה מעט, וקצב התרחבות האישונים פוחת. אלו מקטינים את כמות האור שמגיעה לרשתית ומגבירים את פיזור האור, מה שמוביל לירידה טבעית בחדות הראייה הלילית ולעלייה ברגישות לסנוור. לדוגמה, יכולת ההסתגלות לחושך בגיל 60 היא בערך 50% מזו של אדם בן 20.

מחקר שפורסם בכתב העת "Ophthalmic & Physiological Optics" בחן את השפעת גודל האישון וליקויי ראייה על חדות הראייה הלילית ורגישות לסנוור בקרב נהגים. הממצאים הראו כי נהגים עם קוצר ראייה קל עד בינוני, גם אם הוא מתוקן באופן מלא ביום, חווים לעיתים קרובות ירידה משמעותית בחדות הראייה ובניגודיות בלילה, יחד עם עלייה ברגישות לסנוור, במיוחד כאשר האישונים שלהם מתרחבים מעבר ל-5 מ"מ. המחקר הדגיש את החשיבות של התאמה אופטית מדויקת ופרטנית לתנאי תאורה משתנים.

המקרה של הסנוור: למה פנס אחד משתק?

תחושת הסנוור היא חוויה לא נעימה בה אור בהיר מפריע לראייה, מוריד את חדותה וגורם אי-נוחות. בראיית לילה, סנוור מגיע בעיקר מפנסי מכוניות, אורות רחוב ופרסומות מוארות. המנגנון מאחורי הסנוור קשור לפיזור אור בתוך העין.

פיזור אור וסטייה אופטית

כאשר האור נכנס לעין, הוא אמור להתרכז בנקודה אחת ברורה על הרשתית. עם זאת, במקרים מסוימים, ובמיוחד כשיש עכירות כלשהי בעדשה, דמעות לא יציבות על פני הקרנית, או ליקויים במבנה הקרנית, חלק מהאור מתפזר לכל הכיוונים בתוך העין. פיזור זה יוצר מעין "ערפל" או "הילה" סביב מקורות האור, מה שמטשטש את האובייקטים מסביב ומקשה על העין להתמקד. נהגים למשל, מדווחים על זמן התאוששות ארוך יותר מסנוור כאשר פנסי הרכב ממול עוברים. התאוששות זו עלולה לקחת מספר שניות קריטיות, המסוכנות במיוחד בכביש.

פתרונות ושיפורים לראיית לילה טובה יותר

למרבה המזל, ישנם דרכים רבות לשפר את ראיית הלילה ולהפחית את תחושת הסנוור. חלקם פשוטים וקלים ליישום, ואחרים דורשים התערבות מקצועית.

התאמות אופטיות מתקדמות

• משקפי ראייה עם ציפויים מיוחדים: קיימים ציפויים אנטי-רפלקטיביים (מפחיתי השתקפויות) מתקדמים, המפחיתים באופן דרמטי את פיזור האור על פני עדשת המשקף. ציפויים אלו יכולים להפחית את הילות ו"כוכבי הלכת" סביב אורות, ולשפר את הבהירות והניגודיות. לעיתים, משקפיים עם עדשות בעלות גוון צהבהב או חום בהיר עשויים גם הם לשפר את הניגודיות בתנאי תאורה חלשה, במיוחד לנהיגה לילית, אך לא תמיד מומלצים לכל אחד.
• עדשות מגע מותאמות אישית: במקרים מסוימים, עדשות מגע טוריות (לצילינדר) או עדשות מגע ייעודיות לטיפול באברציות מסדר גבוה יכולות לספק תיקון אופטי מדויק יותר מאשר משקפיים, ובכך לשפר את חדות הראייה הלילית ולהפחית סנוור.
• בדיקות ראייה תקופתיות: חשוב לוודא שהמרשם למשקפיים או עדשות מגע עדכני ומדויק לחלוטין. שינויים קטנים במרשם, בעיקר בצילינדר, יכולים להשפיע מאוד על הראייה בלילה.

הרגלי חיים ותזונה לבריאות העיניים

• תזונה עשירה בוויטמין A ואנטיאוקסידנטים: ויטמין A חיוני ליצירת רודופסין בקנים. מזונות עשירים בוויטמין A כוללים גזר, בטטה, תרד, כבד. נוגדי חמצון כמו ויטמין C, ויטמין E ואבץ, מסייעים בשמירה על בריאות העין הכללית ומגנים מפני נזקי חמצון.
• הפסקות יזומות לעיניים: בעת נהיגה לילית ממושכת, או עבודה מול מסכים, חשוב למצמץ באופן קבוע ולתת לעיניים מנוחה קצרה. מנוחה כזו מפחיתה עייפות עיניים ומסייעת בשמירה על שכבת דמעות יציבה.
• הימנעות מעישון: עישון מגביר את הסיכון למחלות עיניים רבות, כולל קטרקט וניוון מקולרי, אשר פוגעים משמעותית בראייה הלילית.

מתי כדאי לפנות לבדיקה?

אם אתם חווים ירידה פתאומית או הדרגתית בראיית לילה, סנוור מוגבר, הילות או כוכבים סביב אורות, או כל שינוי משמעותי בראייה, חשוב מאוד לפנות לבדיקת עיניים מקיפה. לעיתים, שינויים אלו יכולים להעיד על התפתחות של מצבים רפואיים הדורשים טיפול, כמו קטרקט, גלאוקומה או ניוון מקולרי. בדיקה אצל אופטומטריסט מומחה או רופא עיניים יכולה לאבחן את הבעיה ולהציע את הפתרונות הטובים ביותר, כדי שתוכלו ליהנות מראייה בטוחה וברורה גם כשהשמש שוקעת.