עדשות דו שבועיות: הוספת נוזל ישן על ישן היא טעות מסוכנת

כמעט בכל חנות אופטיקה מכירים את הסיפור הזה: לקוח מגיע עם עין אדומה ומגורה, ובשיחה קצרה מתברר שהקופסית של העדשות לא רוקנה כבר שבוע. במקום לשפוך את התמיסה הישנה ולמלא חדשה, הוא פשוט "השלים קצת מלמעלה". זה נשמע חיסכון קטן ולא מזיק, אבל מבחינת בריאות העיניים זו אחת הטעויות הנפוצות והמסוכנות ביותר אצל מרכיבי עדשות מגע, ובמיוחד אצל מי שמרכיב עדשות שחיות בקופסית לילות רבים ברצף. הנה למה זה קורה, מה באמת מתרחש בתוך הקופסית, ואיך עושים את זה נכון.

למה אסור להוסיף נוזל חדש על נוזל ישן בקופסית העדשות?

תמיסת חיטוי שכבר שהתה בקופסית איבדה חלק ניכר מכוח החיטוי שלה וספגה חיידקים, פטריות וחלבונים מהעדשה. הוספת נוזל חדש מדללת את החומר המחטא במקום להחליף אותו, ויוצרת סביבה שבה מיקרואורגניזמים ממשיכים להתרבות. התוצאה היא עלייה ממשית בסיכון לדלקות קרנית, כולל זיהומים שעלולים לפגוע בראייה. הפתרון היחיד: ריקון מלא ומילוי תמיסה טרייה בכל שימוש.

הנקודה שרוב האנשים מפספסים היא שהתמיסה בקופסית היא לא "מים עם חומר ניקוי". זה מוצר כימי שמתוכנן לעבוד בריכוז מסוים ולמשך זמן מוגדר. ברגע שמערבבים ישן עם חדש, הריכוז יורד מתחת לסף שבו החיטוי אפקטיבי, והקופסית הופכת ממגן לבית גידול.

מה קורה בתוך הקופסית: ביופילם, חלבונים ואובדן כושר חיטוי

אחרי כמה שעות של שהייה בקופסית, חיידקים שמגיעים מהאצבעות, מהעדשה ומהאוויר מתחילים להיצמד לדפנות וליצור שכבה דביקה שנקראת ביופילם. השכבה הזו מגנה על החיידקים מפני חומר החיטוי, ולכן גם תמיסה טרייה מתקשה להתמודד איתה אם היא נשפכת לתוך קופסית מלוכלכת. כשמוסיפים נוזל חדש על ישן, נותנים לביופילם הזה בדיוק את מה שהוא צריך: זמן, לחות וריכוז חיטוי נמוך.

במקביל, חלבונים ושומנים מדמעות העיניים שוקעים על העדשה ומצטברים בנוזל. עדשה שחוזרת לעיניים אחרי לילה בתמיסה כזו נוטה לגרום לתחושת שריטה, לטשטוש ולגירוי, וזה עוד התרחיש הטוב. בתרחיש הפחות טוב מדובר בדלקת קרנית חיידקית או בזיהום של טפיל בשם אקנתמבה, שמקושר בספרות המקצועית להרגלי היגיינה לקויים של עדשות ולמגע עם מים.

הנתונים של ה-CDC: כמעט כולם עושים לפחות טעות אחת

מרכז בקרת המחלות האמריקאי (CDC) פרסם בדו"ח MMWR סקר בקרב מרכיבי עדשות מגע, והממצאים מטרידים: כ-99 אחוזים מהנשאלים דיווחו על לפחות הרגל סיכון אחד בשימוש בעדשות, ויותר ממחצית הודו שהם מוסיפים תמיסה חדשה על גבי תמיסה ישנה במקום להחליף אותה. באותו דו"ח צוין גם שחלק גדול מהמשתמשים מחזיקים את אותה קופסית הרבה מעבר לזמן המומלץ.

המספרים האלה מסבירים למה אופטומטריסטים חוזרים על אותן הנחיות שוב ושוב. זו לא קטנוניות מקצועית. ההרגל הקטן הזה, של "להשלים קצת נוזל", הוא בדיוק מהסוג שאנשים לא מספרים עליו בבדיקה, עד שמשהו כואב.

שגרת טיפול נכונה בעדשות דו-שבועיות: צעד אחר צעד

דווקא עדשות דו שבועיות דורשות את המשמעת הגבוהה ביותר, כי הן חוזרות לקופסית ערב אחרי ערב במשך 14 ימי שימוש. ככה נראית שגרה נכונה:

• רחצו ידיים במים וסבון ויבשו במגבת נקייה לפני כל מגע בעדשה
• שפשפו כל עדשה בעדינות עם כמה טיפות תמיסה רב-תכליתית, גם אם על הבקבוק כתוב שאין צורך בשפשוף
• שטפו את העדשה בזרם תמיסה לפני ההנחה בקופסית
• רוקנו את הקופסית לחלוטין בכל בוקר, שטפו אותה בתמיסה (לא במים) והשאירו לייבוש באוויר כשהיא הפוכה ופתוחה
• מלאו תמיסה טרייה בכל ערב, עד הקו המסומן
• החליפו קופסית חדשה אחת לחודש עד שלושה חודשים
• סמנו ביומן או באפליקציה את תאריך פתיחת הזוג, כדי לא למתוח 14 ימים ל-30

טיפ מהשטח: השפשוף העדין הוא השלב שהכי הרבה אנשים מדלגים עליו, והוא דווקא זה שמסיר את רוב המשקעים מפני העדשה. עשר שניות לכל צד, וההבדל בנוחות מורגש כבר למחרת. עוד טעות שחוזרת בחנויות: אנשים שוטפים את הקופסית במי ברז. מים אינם סטריליים ועלולים להכניס לקופסית בדיוק את הטפילים שמנסים להרחיק.

עיניים יבשות ותחושת גירוי: לפעמים הנוזל הישן הוא האשם

הרבה מרכיבי עדשות מתלוננים על עיניים יבשות בסוף היום ומניחים שהעדשה פשוט לא מתאימה להם. לפעמים זה נכון, אבל לפעמים הבעיה היא עדשה שספגה משקעים מתמיסה מדוללת ומלוכלכת, ולכן מפריעה לשכבת הדמעות להתפרס כמו שצריך. גורמים נוספים ליובש הם ירידה בקצב המצמוץ מול מסכים וסביבה ממוזגת ויבשה, ולכן שווה לשלב הפסקות קצרות מהמסך ושתייה מספקת לאורך היום.

אם הגירוי נמשך גם אחרי מעבר לזוג עדשות חדש ולתמיסה טרייה, זה הזמן לבדיקה אצל אופטומטריסט. בינתיים, יום או יומיים עם משקפי ראייה נותנים לקרנית מנוחה ועוזרים להבין אם העדשות הן מקור הבעיה.

שאלות נפוצות

כמה זמן מותר לתמיסה להישאר בקופסית?

שימוש אחד בלבד. התמיסה נועדה לחטא את העדשה במשך לילה, ואחרי זה היא נשפכת. גם אם לא הרכבתם את העדשות באותו יום, מומלץ להחליף את התמיסה ולחטא מחדש לפי הוראות היצרן.

נגמרה לי התמיסה. אפשר להשלים עם מים או תמיסת מלח?

לא. מי ברז ואפילו מים מינרליים אינם סטריליים ועלולים להכיל מיקרואורגניזמים מסוכנים לקרנית. תמיסת מלח שוטפת אבל לא מחטאת. אם אין תמיסה רב-תכליתית בבית, עדיף להישאר ערב אחד עם משקפיים מאשר להסתכן.

כל כמה זמן צריך להחליף את קופסית העדשות?

ההמלצה המקובלת היא אחת לחודש עד שלושה חודשים, וגם ה-CDC מציין שהחזקת קופסית ישנה היא אחד מהרגלי הסיכון הנפוצים. קופסית סדוקה או כזו שהצטבר בה משקע מוחלפת מיד.

האם עדשות יומיות פותרות את בעיית הנוזל הישן?

במידה רבה כן, כי עדשה יומית נזרקת בסוף היום ואין בכלל קופסית ותמיסה. למי שמתקשה להתמיד בשגרת חיטוי, זו אפשרות ששווה לברר בבדיקת ההתאמה הבאה.

מרגישים צריבה מיד אחרי הרכבת העדשה. זה קשור לתמיסה?

יכול להיות. צריבה מיידית מעידה לעיתים על תמיסה שאיבדה את יעילותה, על משקעים על העדשה או על רגישות לחומר חיטוי מסוים. הורידו את העדשה, שטפו בתמיסה טרייה, ואם התחושה חוזרת פנו לבדיקה.

העדשות בנות שבועיים אבל הרכבתי אותן רק חמש פעמים. אפשר להמשיך?

הספירה מתחילה מרגע פתיחת האריזה, לא ממספר ההרכבות. חומר העדשה סופג משקעים ונחשף לסביבה גם כשהיא שוכבת בקופסית, ולכן אחרי 14 יום מהפתיחה הזוג מוחלף.

הצעד הבא שלכם

עשו היום בדיקה קטנה בארון האמבטיה: הסתכלו על הקופסית מול האור. אם רואים עכירות, משקע לבנבן או שאינכם זוכרים מתי קניתם אותה, זרקו והתחילו עם קופסית חדשה. ברוב בקבוקי התמיסה מגיעה קופסית במתנה, כך שאין סיבה אמיתית לחסוך בה. כדאי גם לכתוב על האריזה בטוש את תאריך פתיחת הזוג הנוכחי.

בביקור הבא בחנות האופטיקה, בקשו מהאופטומטריסט לעבור איתכם על שגרת הטיפול שלכם בפועל, לא על מה שכתוב בעלון. חמש דקות של שיחה כזו חוסכות הרבה אי נוחות, ולפעמים גם ביקור אצל רופא עיניים. ואם אתם יודעים בלב שלם שמשמעת הקופסית לא בשבילכם, שאלו על מעבר לעדשות יומיות. עדיף פתרון שמתאים להרגלים האמיתיים שלכם מאשר שגרה מושקעת שלא מקיימים.