עדשות מגע יומיות: למה מקלחת עם עדשה בעין מזמינה זיהום
עדשות מגע יומיות: למה מקלחת עם עדשה בעין מזמינה זיהום
זה קורה כמעט לכל מי שמרכיב עדשות: חוזרים הביתה עייפים, נכנסים למקלחת, ורק מתחת לזרם המים נזכרים שהעדשות עדיין בעיניים. נשמע כמו פיפס קטן בשגרה, אבל מבחינת העין זה אחד הרגעים המסוכנים ביותר ביום. מים מהברז ועדשות מגע הם שילוב שאופטומטריסטים מזהירים ממנו שוב ושוב, ויש לכך סיבות ברורות.
האם מותר להתקלח עם עדשות מגע בעיניים?
לא מומלץ בכלל. מי ברז אינם סטריליים והם מכילים חיידקים וטפילים, ובהם אקנתמואבה, שנצמדים לעדשה ונשארים צמודים לקרנית שעות ארוכות. העדשה פועלת כמעין ספוג שסופח מזהמים ומונע מהדמעות לשטוף אותם. ההמלצה של American Academy of Ophthalmology היא להסיר את העדשות לפני מקלחת, בריכה או ג'קוזי, ואם נכנסתם בטעות, להחליף לזוג חדש מיד אחרי.
אקנתמואבה: טפיל שחי במי ברז ואוהב עדשות
אקנתמואבה היא אמבה מיקרוסקופית שחיה במים, גם במים נקיים לכאורה שיוצאים מהברז בבית. בעין בריאה בלי עדשה היא כמעט לא מצליחה להיאחז, כי המצמוץ ושכבת הדמעות שוטפים אותה החוצה. כשיש עדשת מגע על הקרנית, התמונה מתהפכת: הטפיל נלכד בין העדשה לעין ומקבל סביבה לחה, חמימה ומוגנת. דלקת קרנית מאקנתמואבה היא נדירה אך קשה לטיפול, ולפי נתוני ה-CDC כ-85 אחוזים מהמקרים בארצות הברית מתרחשים אצל מרכיבי עדשות מגע. מחקר שפורסם בכתב העת Ophthalmology מצא שמקלחת עם עדשות בעיניים מעלה את הסיכון לדלקת זו ביותר מפי שלושה לעומת הסרה לפני המקלחת.
העדשה כמחסום שמחליש את ההגנה הטבעית של העין
לעין יש מערך הגנה יעיל: דמעות עם מרכיבים נוגדי חיידקים, מצמוץ ששוטף את פני השטח, ואפיתל קרנית שמתפקד כחומה. עדשת מגע, גם האיכותית ביותר, משנה את התנאים. היא מפחיתה מעט את זרימת החמצן לקרנית, יוצרת חיכוך עדין על פני העין ומייצרת שטח פנים שמזהמים יכולים להיצמד אליו. כשמוסיפים לזה מי ברז עם חיידקים כמו פסאודומונס, שידוע כגורם מהיר ואגרסיבי של כיב בקרנית, מתקבל מתכון בעייתי. לא כל מקלחת עם עדשות תסתיים בזיהום, אבל כל מקלחת כזאת מטה את הסיכויים לרעה.
עדשות מגע יומיות מול חודשיות: איפה הסיכון גדול יותר
כאן יש בשורה טובה למי שבחר נכון. עדשות מגע יומיות נזרקות בסוף היום, ולכן מזהם שנצמד אליהן לא ממשיך איתכם למחרת. בעדשות חודשיות או דו-שבועיות, מגע עם מים הוא בעיה מתגלגלת: המזהם עובר לקופסת האחסון, מתרבה בתמיסה ומחכה להרכבה הבאה.
היתרון המעשי של עדשה חד-פעמית אחרי חשיפה למים
אם נכנסתם למקלחת עם עדשות יומיות בטעות, הפתרון פשוט וזול: מסירים, זורקים, ומרכיבים זוג חדש או עוברים למשקפי ראייה עד הבוקר. אין צורך בחיטוי ואין פיתוי לנסות להציל את העדשה. זה בדיוק המצב שבו עדשה יומית מצדיקה את עצמה, כי העלות של זוג אחד נמוכה בהרבה ממחיר של טיפול בדלקת קרנית.
הטעות של שטיפת עדשה במי ברז
טעות נפוצה שכל אופטומטריסט מכיר מהקליניקה: עדשה נופלת לכיור, והלקוח שוטף אותה "רגע קטן" מתחת לברז לפני שהוא מחזיר אותה לעין. מבחינת סיכון, זו גרסה מרוכזת של מקלחת עם עדשות. מים אסורים בכל מגע עם עדשה: לא שטיפה, לא אחסון, ולא "רענון" של תמיסה ישנה. עדשה שנפלה ובאה במגע עם מים הולכת לפח, נקודה. למי שמרכיב עדשות רב-פעמיות, רק תמיסה ייעודית רב-תכליתית או מערכת חיטוי על בסיס מי חמצן מתאימות לניקוי ולאחסון.
איך נראית שגרת מקלחת נכונה למרכיבי עדשות
ההרגל הפשוט ביותר הוא לקבוע סדר פעולות קבוע: עדשות יוצאות לפני שהמים נפתחים. מי שמתקלח בבוקר ירכיב את העדשות אחרי המקלחת, על עיניים נקיות וידיים שנשטפו במים וסבון ויובשו במגבת נקייה. מי שמתקלח בערב פשוט יקדים את ההסרה. טיפ של מקצוענים: שימו את קופסת העדשות או את חבילת העדשות היומיות ליד מברשת השיניים. כך ההסרה נכנסת לרצף הקבוע של הערב ולא נשכחת.
מה עושים אם כבר התקלחתם עם העדשות
קודם כול, בלי פאניקה. מסירים את העדשות בהקדם, זורקים אם הן יומיות, ומחטאים ביסודיות בתמיסה טרייה אם הן רב-פעמיות. בימים שאחרי שימו לב לסימנים: אדמומיות שלא חולפת, כאב, רגישות לאור, תחושת גוף זר או ירידה בחדות הראייה. כל אחד מאלה מחייב בדיקה אצל רופא עיניים, רצוי באותו יום. דלקות קרנית מתקדמות מהר, וטיפול מוקדם משנה את התוצאה.
גירוי אחרי מקלחת: לא תמיד מדובר בזיהום
חשוב להפריד בין זיהום לבין תחושת יובש או צריבה קלה שחולפת. עיניים יבשות אצל מרכיבי עדשות נובעות לרוב מירידה בקצב המצמוץ מול מסכים, מסביבה ממוזגת ויבשה או מתפקוד ירוד של שכבת השומן בדמעות, כפי שמתואר בדוח TFOS DEWS II. במקרים כאלה יעזרו הפסקות יזומות מהמסך, שתייה מספקת, דמעות מלאכותיות ללא חומר משמר שמתאימות לעדשות, ולעיתים מעבר לעדשות מחומר אחר בהתאמה של אופטומטריסט. אם הגירוי מלווה בכאב או באדמומיות מתמשכת, זו כבר לא שאלה של יובש אלא סיבה לבדיקה.
שאלות נפוצות
שכחתי את העדשות במקלחת פעם אחת. כמה זה חמור?
מקרה חד-פעמי לרוב לא יגרום נזק, במיוחד אם הסרתם את העדשות מיד אחרי והחלפתם לזוג חדש. הבעיה היא בהרגל קבוע, שמצטבר לחשיפה חוזרת למזהמים. עקבו אחרי העיניים ביומיים שאחרי, ואם מופיע כאב או טשטוש, גשו להיבדק.
אם אני עוצם עיניים חזק במקלחת, זה מספיק?
זה מפחית את כמות המים שמגיעה לעין, אבל לא אוטם אותה. טיפות מים מוצאות את דרכן פנימה דרך קצוות העפעפיים, וגם אדים ומגע ידיים רטובות מעבירים מזהמים. הדרך הבטוחה היחידה היא פשוט להסיר את העדשות לפני.
מה לגבי שחייה בבריכה עם עדשות?
אותו עיקרון ואפילו חמור יותר, כי מי בריכה מכילים גם כלור שנספג בעדשה וגם מזהמים שהכלור לא תמיד מחסל, כולל אקנתמואבה. אם חייבים לשחות עם עדשות, משקפת שחייה אטומה היא חובה, ועדשות יומיות שנזרקות מיד ביציאה הן הבחירה הסבירה היחידה.
אפשר ללבוש משקפיים במקלחת במקום?
אין צורך במשקפיים בתוך המקלחת, רוב האנשים מסתדרים מצוין בלעדיהם שם. הרעיון הוא אחר: בימים שבהם העין מגורה או אחרי חשיפה למים, משקפי ראייה הם החלופה הנוחה שנותנת לעין לנוח מהעדשה בלי לוותר על ראייה טובה.
איך אדע שמדובר בדלקת קרנית ולא בסתם גירוי?
גירוי רגיל חולף תוך שעות ומשתפר אחרי הסרת העדשה. דלקת קרנית מתאפיינת בכאב שמחמיר, רגישות חזקה לאור, דמעת מרובה, אדמומיות ממוקדת וירידה בראייה. תחושה של גוף זר שלא עוברת גם בלי עדשה היא דגל אדום. בכל ספק, רופא עיניים מכריע, לא גוגל.
העדשות החודשיות שלי נגעו במים. אפשר להציל אותן?
לא שווה את הסיכון. גם חיטוי יסודי לא מבטיח חיסול של אקנתמואבה שנצמדה לעדשה. ההמלצה המקובלת היא לזרוק את הזוג ולפתוח חדש, ולהחליף גם את קופסת האחסון אם העדשות אוחסנו בה אחרי המגע עם המים.
השורה התחתונה
הצעד המעשי הראשון הוא לבדוק את ההרגלים שלכם השבוע: מתי אתם מסירים את העדשות ביחס למקלחת, איפה עומדת קופסת האחסון, ומתי החלפתם אותה לאחרונה. את הקופסה מומלץ להחליף אחת לשלושה חודשים לכל היותר, ואת התמיסה הישנה לא ממלאים מחדש אלא שופכים ומחליפים בטרייה בכל ערב.
הצעד השני הוא שיחה עם האופטומטריסט בבדיקה הבאה. אם אתם מרכיבים עדשות רב-פעמיות ומוצאים את עצמכם שוב ושוב עם עדשה בעין מתחת למים, שווה לבדוק מעבר לעדשות יומיות. ספרו לו גם על שגרת היום שלכם, שעות מסך, מיזוג וספורט, כדי שההתאמה תיעשה לפי החיים האמיתיים שלכם ולא רק לפי המספר שבמרשם.